ניתוחי עדשה – עבר , הווה, עתיד

עבר רחוק

ניתוח קטרקט תואר לראשונה לפני למעלה מ 3,000 שנים. בעת העתיקה, כאשר אדם הגיע לגיל מבוגר וסבל מקטרקט מתקדם ניתן היה לבצע טכניקה בשם Couching שבה ה"רופא" השתמש במכשיר דק וחד ובאמצעותו חדר לעין, בתנועה חדה הפיל – דחף את העדשה העכורה לתוך העין. ממצב של עיוורון כמעט מוחלט – נפתח בין רגע ציר הראיה החסום והמטופל שב לראות. אמנם ראיה מטושטשת, אבל בהחלט עדיף על פני עיוורון מוחלט. ניתוח מסוג זה קיים עד ימנו אנו ואף מבוצע במדינות מתפתחות שבהן בחלק מהמקומות אין גישה לניתוח קטרקט מתקדם יותר.

עבר קרוב

בסוף המאה ה -18, החלה להשתנות הטכניקה של ניתוח הקטרקט. בוצעו ניתוחים ראשונים של הוצאת העדשה בשלמות מן העין. בטכניקה הראשונית הוצאה העדשה בשלמותה בתוך שק העדשה. לצורך כך בוצע חתך גדול בדופן העין ובאמצעות לחץ חיצוני "נשלפה" העדשה העכורה החוצה. גם בטכניקה זו הראיה לאחר הניתוח לא היתה טובה מכיוון שחסרה עדשה תוך עינית.

טכניקה מתקדמת יותר נוצרה בהמשך ובה הוצא רק גרעין העדשה מתוך שק העדשה תוך נסיון לשמור על שלמות שק העדשה. בטכניקה זו בוצעה פתיחה של השק ובאמצעות לחץ פיזי חיצוני מתון, גרעין העדשה "קפץ" מתוך השק אל הלשכה הקדמית ומשום הוצא אל מחוץ לעין דרך פתח גדול בגבול הקרנית.

בשנת 1949 החל פיתוח העדשות התוך עיניות על ידי רופא אנגלי בשם Harold Ridley. דר רידלי השתמש בחומר פלסטי בשם PMMA וממנו יצר את העדשות להשתלה תוך עינית. בתחילה היו נפוצות עדשות שהותאמו ללשכה הקדמית או להצמדה לקשתית (בהעדר שק עדשה), ובהמשך חל פיתוח של עדשות ללשכה האחורית.

בשנת 1967 הציג לעולם Dr. Charles Kelman את מכשיר ה- Phacoemulcification. מכשיר הפאקו – מכשיר שמסוגל באמצעות גלי קול לפרק את העדשה התוך עינית, הפך עם השנים להיות הטכניקה הנפוצה ביותר בעולם המערבי. מכשיר זה עשה מהפיכה בטכניקת הניתוח, אפשר לבצע חתכים זעירים בעין ובכך לשפר את תהליך ההחלמה של המטופלים וחזרה מהירה יותר לראיה מיטבית.

כיום

בשנים האחרונות נוסף מכשיר ה- FEMTOSECOND LASER ובאמצעותו חלק משלבי הניתוח מבוצעים בלייזר ולא באמצעיים ידניים. מכשיר זה מסוגל לבצע חתכים בקרנית, חתך עגול ומדויק בשק העדשה וכן לפרק את העדשה לחלקים קטנים ובכך לאפשר שימוש בפחות אנרגיה של מכשיר הפאקו לצורך פירוק העדשה.

בתחום העדשות התוך עיניות חל פיתוח ניכר בעשרות השנים האחרונות. בתחילה היו קיימות עדשות מסוג Monofocal שהיו מכוונות לטווח אחד. עדשות אלו חייבו הרכבת משקפים לצורך ראיה בטווחים אחרים. בהמשך הופיעו עדשות Multifocal אשר מאפשרות ראיה טובה לרחוק ולקרוב באותה עין. יתרון עדשות אלו הוא בהקטנת התלות במשקפים לאחר הניתוח. קיים פיתוח גם בתחום העדשות האקומודטיביות – Acomodative, שמטרתן הינה לחקות את התנהגות העדשה הטבעית בעין.

לצורך תיקון הצילינדר הקרניתי (אסטיגמטיזם) פותחו עדשות טוריות Toric IOL – עדשות אלו כאמור מסוגלות לתקן את עיוות הקרנית ובכך לאפשר ראייה חדה ככל האפשר לאחר הניתוח. עדשות טוריות קימות גם בצורה המונופקלית וגם בצורה המולטיפוקלית.

התקדמות באמצעי המדידה והחישוב – על מנת לדייק ככל הניתן בתוצאה האופטית של הניתוח יש צורך לדעת איזה חוזק עדשה להשתיל בתוך העין. בתחילה היו מכשירים שהשתמשו בגלי קול לצורך הערכת אורך גלגל העין וכן מכשירים אופטיים לצורך הערכת קמירות הקרנית. משני נתונים אלו בוצע חישוב שהעריך היכן תשב העדשה התוך עינית ולפי הערכה זו נקבע חוזק העדשה הנדרש. החישוב עצמו בוצע על ידי נוסחאות מתמטיות.

כיום קיימים מכשירי מדידה מתקדמים הרבה יותר שמסתמכים בעיקר על שימוש בקרני אור, מצלמות מתקדמות וציוד עיבוד ממוחשב אשר מאפשר לקבל מדידה הרבה יותר מדויקת של העין לפני הניתוח. במקביל התפתחו הנוסחאות המתמטיות שמשתמשות בנתונים אלו לצורך שיפור חיזוי כח העדשה הדרושה להשתלה.

כיום, כתוצאה מההתקדמות בתחום ניתוחי החלפת העדשה ומגוון העדשות הקיימות: עדשות טוריות לתיקון אסטיגמטיזם (צילינדר) וכן עדשות המולטיפוקליות, גיל המנותחים הולך ויורד. השיפור באיכות החיים בעולם המערבי והרצון לשמור על איכות ראיה ואיכות חיים טובה מובילה את המנותחים לעבור ניתוח קטרקט בשלבים יותר מוקדמים.

כמו כן, יש ניצנים ראשונים של אוכלוסיה מטופלים חדשה שעוברת ניתוח החלפת עדשה, בטרם נוצר הקטרקט – אוכלוסית הפרסביופיה.

פרסביופיה (זוקן העין) –

פרסביופיה ("זוקן ראיה") הינה תופעה טבעית המתחילה בדרך כלל מעל גיל 35 ונובעת מהיחלשות כושר האקומודציה וירידה ביכולת העדשה לעשות "פוקוס", להתמקד, עקב הירידה בגמישות העדשה הטבעית של העין.

כוח המיקוד של העין לטווח קרוב הולך ופוחת כמעט אצל כולנו, בעיקר מהעשור הרביעי לחיים, כחלק מתהליך התבגרות.

כיום קיימים בעולם כ- 1.7 ביליון בני אדם הסובלים מפרסביופיה. התחזית לשנת 2020 היא מעל 2.0 ביליון פרסביופים בעולם.

הטיפול העיקרי הינו באמצעות משקפי קריאה או עדשות מגע.

מאפיין עיקרי של אוכלוסית הסובלים מפרסביופיה שייך לאנשי דור ה- Y. אנשים אלו יעדיפו פחות שימוש במשקפים וככל הנראה יפנו יותר לאמצעים ניתוחים לצורך טיפול בבעיה זו. כטיפול בפרסביופיה ניתן להציע ניתוח Refractive Lens Exchange – שהינו ניתוח זהה לניתוח קטרקט פרט לעובדה שהעדשה הטבעית שמוחלפת בעין הינה עדשה שקופה ולא עדשה עכורה (קטקרט).

כיום עם אמצעי המדידה החדשניים, העדשות המתקדמות והטכניקה הניתוחית המתקדמת, ניתן להגיע באחוזים גבוהים מאוד לראיה טובה בכל הטווחים תוך הקטנת משמעותית בצורך במשקפיים. אנשי דור ה – Y, שיעברו ניתוח מסוג זה, לא יזדקקו בבגרותם לניתוח קטרקט מכיוון שלא יתפתח אצלם קטרקט.

מה עוד צופן לנו העתיד ?

ניתוח החלפת עדשה הינו הניתוח הנפוץ בעולם, ועל פי התחזיות השונות, מספר הניתוחים העולמי ילך ויעלה. דבר זה ייצור זמני המתנה ארוכים ועל מנת לתת פתרון לבעיה זו יתכן ותכנס אוטומציה לתהליך הניתוחי. יתכן ובסוף התהליך כל הניתוח יבוצע באמצעות רובוטים ולא באמצעות רופאים.

על מנת לחסוך זמני המתנה, ככל הנראה יבוצעו יותר ניתוחים דו צדדים בעת ובעונה אחת, כלומר באותו יום יבוצע ניתוח הקטרקט בשתי עיניים. כיום יש ארצות מסוימות בהן טכניקה זו מקובלת אך ברוב העולם המערבי, עדיין לא מקובל לבצע ניתוח דו צידי באותו יום.

עדשה אקומודטיבית – אין ספק שכאשר יצליחו ליצור עדשה אשר מתפקדת כמו העדשה הטבעית בצעירותה, זו תהפוך להיות עדשת הבחירה.

כיום ישנה טכניקה חדשה המבצעת את מדידת העין וקביעת חוזק העדשה להשתלה בזמן הניתוח, לאחר הוצאת העדשה הטבעית. טכניקה זו נקראת Intra-Operative Aberrometry. ככל שטכניקה זו תתקדם ותיושם, יתכן וחיזוי כח העדשה להשתלה תוך עינית יהיה יותר מדויק.

האם נראה סמוך לחדר ניתוח, מדפסת תלת מימד המדפיסה מיד את העדשה הנחוצה להשתלה, בהתאם לנתונים שתקבל מחדר הניתוח ?

רבים מחפשים כיום את החומר האולטימטיבי השקוף, נוזל או ג'ל שקוף, שניתן יהיה להזרקה מבעד לחור קטן בשק העדשה לאחר שאיבת תוכן העדשה הטבעית. טכניקה זו תוכל לשמר את כל תכונות העדשה הטבעית כולל תכונת האקומודציה.

קיים חיפוש גם אחר חומר עדשה אשר משתילים לעין וניתן באמצעים חיצוניים לשלוט בכח האופטי שלו, לשנות את תכונותיו על מנת להתאים את העין לצרכים של המטופל.

האם נראה בעתיד ניתוח שבו משתילים תאי גזע חדשים לתוך שק העדשה על מנת ליצור עדשה חדשה טבעית במקום העדשה שהוסרה ?

ואולי, בהמשך, בעתיד הרחוק יוכל המטופל לגשת לבית המרקחת, לקחת סוג מסוים של טיפות, לזלף לעין, והטיפות יגרמו לכך שהעדשה הטבעית תשתפר או תשמור על תכונותיה הטבעיות עד גיל 120…

מאת: דר' ירון פינקלמן